החלטה בתיק רע"צ 61761-01-12

רקע וטענות הצדדים

1. המבקש הוא החייב בתיק הוצל"פ מס' 08-07269-98-1 בלשכת ההוצל"פ בעכו, הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם מר' אורי אוחיון מיום 21.9.11 , אשר במסגרתה נדחתה טענתו של המבקש לפרעון החוב ( להלן: ההחלטה).

2. בבקשתו טוען המבקש כי, הן ההחלטה וגם  תגובת המשיב לא הומצאו לידיו, כך שהוא נאלץ לפנות בעצמו ללשכת ההוצל"פ על מנת לקבל העתק ממסמכים אלה .  בעקבות פנייתו, כך נטען, נמסרה לידיו  ההחלטה בלבד, מבלי שראה לפרט  את מועד קבלתה . המבקש הוסיף שאמנם ההחלטה הגיעה לידיו, הרי רק ביום 10.1.12 לאחר שפנה שוב ושוב ללשכת ההוצל"פ, נסרקה התגובה ונמסרה לו. לטענתו, הוא לא התרשל ולא השתהה בהגשת הערעור, אלא נבצר ממנו לעיין בתגובה כדי לעמוד על טענות המשיב ולהכין את כתב הערעור.

3. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו , אין בסיס לטענת המבקש לפיה ההחלטה לא הומצאה לו והוא לא ידע על קיומה . מה גם, כך נטען, המבקש הגיש את הערעור לאחר חלוף זמן רב מיום מתן ההחלטה, מבלי שהצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד שנקבע בחיקוק.

4. בתשובה לתגובה חזר המבקש על טענותיו המועלות בבקשה והוסיף כי פנה ללשכת ההוצל"פ מספר פעמים, אך רק באמצע חודש דצמבר נמסר לו העתק מההחלטה . נטען עוד כי, האיחור בהגשת הערעור נבע מאי ידיעת המבקש אודות המועד להגשת ערעור על החלטת רשם הוצל"פ.

דיון והכרעה

5. תקנה 120 (ב) לתקנות ההוצל"פ, תש"ם-1979 קובעת כי, ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל  יוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה או מיום המצאת ההחלטה למערער, אם ניתנה שלא בפניו. מדובר במועד שנקבע בחיקוק, ועל כן בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על המבקש להראות טעם מיוחד, אשר מצדיק את הארכת המועד.

6. קנה המידה שנקבע בפסיקה לעניין הטעם המיוחד הינו מחמיר, ובית המשפט לא יאריך את המועד כדבר שבשגרה.  הכוונה ב "טעם מיוחד" הינו לטעם הנגזר מגורם חיצוני שאיננו קשור לבעל הדין. היינו, קיומה של מניעה אובייקטיבית  שלמבקש לא הייתה שליטה עליה ( ראו: יואל זוסמן,  סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 890 ; בש"א 480/86 אטלנטיק חברה לדיג וספרות בע"מ נגד מדינת ישראל פ"ד מ(ד) 159, 160 - 161). במסגרת בחינת קיומו של טעם מיוחד להארכת מועד נכון לתת את הדעת למכלול השיקולים הרלוונטיים ובהן: הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור ומידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תגדל נטייתו של ביהמ"ש לסרב לבקשה להארכת מועד ( ראו: בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן ( פורסם במאגרים) ).

7. ועוד,  נכון  להבחין בין המקרים של איחור בערכאה הדיונית לאיחור בשלב הערעור. כמקובל, הרף של "הטעם המיוחד" הדרוש בערכאה הדיונית נמוך  מזה שבערעור, וזאת נוכח משקלה של זכות  הגישה לערכאות. זכות זו מקבלת משנה נפקות והינה בעלת עוצמה רבה במיוחד בפני הערכאה המבררת ( ראו: בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי דלק בישראל ו- 23 אח', פ"ד מח(4) 872, בעמ' 878 ; בר"ע (י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר (פורסם במאגרים) ).

6. לאור כל האמור לעיל, נשאלת השאלה האם המבקש הצביע על "טעם מיוחד", אשר בעטיו יש להאריך  את המועד להגשת ערעור.

7. כאמור, ההחלטה נשוא הערעור ניתנה ע"י כב' הרשם אורי אוחיון ביום 21.9.11, אולם כתב הערעור בצירוף הבקשה דנן להארכת מועד הוגשו ע"י המבקש רק ביום 31.1.12 . על אף שבמסגרת תשובתו נטען ע"י המבקש כי הוא קיבל לידיו את ההחלטה במהלך חודש דצמבר בלבד, אלא שטענה עובדתית זו לא נתמכה בתצהיר כלשהו, וכן נטענה ע"י המבקש בשפה רפה, כך שלא ניתן ללמוד ממנה דבר על המועד שבו נמסרה ההחלטה לידיו של המבקש.

8. באשר לסיבת האיחור בהגשת הבקשה , המבקש משליך את יהבו על הטענה כי בשל האיחור בסריקת התגובה, נבצר ממנו לעיין בתגובת המשיב על מנת לעמוד על הטענות המועלות בה,  ורק לאחר מכן להגיש ערעור מטעמו על ההחלטה .  סבורני כי טיעון זה לא מצביע על טעם כלשהו, לא כל שכן טעם מיחוד,  אשר מצדיק איחור של כשלושה חודשים וחצי בהגשת הערעור מעבר ל- 20 הימים שעמדו לרשותו של המבקש. 

9. גם אם נלך כברת דרך לקראת המבקש וטיעוניו ונניח כי נבצר ממנו מלהגיש את הערעור במועד משום שלא עיין בתגובת המשיב, הרי המבקש לא טען  בבקשתו,  וממילא גם לא הוכיח כי נקט  באמצעים כלשהם או פעל בשקידה סבירה על מנת לקבל לידיו אותה תגובה. המבקש גם  לא טרח להגיש לביהמ"ש בקשה להארכת מועד או כל בקשה מתאימה אחרת, מבעוד מועד. בעניין הארכת מועד שנקבע ע"י בהמ"ש במסגרת החלטות שניתנו במהלכו של הדיון נקבע:" את הבקשה להארכת מועד יש להגיש ללא שיהוי, עובר לתום המועד, בסמוך לפקיעתו או כאשר המבקש נוכח לדעת שלא יהיה מסוגל לעמוד במועד שהוקצב לו"( רע"א 6241/08 ד"ר חדד זינגר נ' חן אהרוני {פורסם במאגרים}), ועל אחת כמה וכמה כשעסקינן במועד שנקבע בחיקוק.  המדובר באיחור ניכר, שאיני מוצא לו כל הסבר, פרט ליחסו האדיש והמזלזל של המבקש.

10. אין ממש גם בטענת המבקש כי יש לראות בטעותו בעניין המועד להגשת ערעור על החלטת רשם הוצל"פ, כמהווה טעם מיוחד להארכת מועד. טעות כשלעצמה, גם אם היא תמת-לב, אינה בבחינת טעם אופרטיבי. ניתן להכיר בטעות של בעל דין באשר למצב המשפטי או העובדתי כטעם מיוחד להארכת מועד, ובלבד שהטעות אינה טעות הניתנת לגילוי ע"י בדיקה שגרתית ( ראו: ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2) 904 ; אורי גורן  סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 771). בענייננו, היה בידי המבקש לבדוק את המצב המשפטי ביחס למועד הנכון שבו ניתן להגיש ערעור על החלטת רשם הוצל"פ, כך שאין בטעות זו כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד המבוקשת על ידו.

16. לאור כל האמור לעיל , מאחר שהערעור הוגש  כ- שלושה חודשים וחצי לאחר שחלף המועד להגשתו, ומאחר שהטעמים המפורטים בבקשה אינם עולים לכדי "טעם מיוחד", איני רואה מקום למתן הארכת מועד כמבוקש . דבריי אלה מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שמדובר בבעל דין שכבר זכה לפרוש את מלוא יריעת טענותיו בפני כב' הרשם,  לאור פרק הזמן הארוך שחלף מאז מתן ההחלטה וזכותו של המשיב להניח כי העניין כבר מאחוריו, ולא יוטרד בשנית בקשר לתיק זה.

17. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

18. המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 2000 ש"ח. הסכום ישולם תוך 21 יום מהיום אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים .

ניתנה היום, י"ג  אדר תשע"ב, 07 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: